כאשר אני נזכר בירון אני נזכר באדם שמח. אוהב חיים, חייכן ואוהב לצחוק. אני אוהב לזכור אותו ככה. אז ברשותכם, היום אני רוצה לשתף בכמה רגעים מצחיקים שהיו לי עם ירון.
כשהצטרפתי לאנגוג ידעתי שאני מצטרף לזוג יזמים שכבר עובדים יחד מספר לא מבוטל של שנים, אבל הבנתי את עומק הזוגיות הזו בין ירון לגיל רק כאשר התחלתי ללכת איתם למסעדות. היה להם נוהג קבוע להתייעץ ארוכות על התפריט ואז להזמין מנות שונות ולהתחלף בצלחות תוך כדי הארוחה. תכלס לא ממש עניין אותם מי עוד ישב איתם בשולחן, הם היו מעבירים ביניהם את הצלחות וכולם בשולחן הפסיקו ללעוס ונשארו עם פה פעור... אני חייב לציין ששני הליצנים האלה די עשו לי בושות בכמה מסעדות טובות.
סיפור אחר, שלא ממש מסתדר עם הראשון, הוא שירון בעצם נולד בישראל כנראה בטעות, כי בכל ההוויה שלו הוא היה ג'נטלמן אירופאי וממש לא צבר מחוספס. אחד ההרגלים הג'נטלמנים שלו כאשר היה לוחץ את היד לאיזו עלמה מחו"ל, היה לקוד גם קידה חיננית תוךכדי. אני ניסיתי להסביר לו פעם שהוא נותן את הגרסה הנשית של הקידה ולא את הגרסה הגברית, אבל זה לא ממש הצליח לי והוא היה ממשיך לתת את הקידה החיננית. זה היה בבירור חזק ממנו. העלמות יש לציין היו מוקסמות. כנראה שהקידה הייתה באמת חיננית.
לירון, שעם כל החינניות היה גם לוחם מטכליסט, היה סוג של ביטוי שאפיין את כל הגישה העסקית שלו, ואני מניח שמקורותיו הם בחינוך שקיבל ביחידה. והביטוי הוא let's push strongly forward .
אם תעשו את החיפוש של המילים האלה במיילים שלו, תמצאו אין ספור התכתבויות שלו עם שותפים ולקוחות שבהם הוא מדרבן אותם let's push strongly forward .הוא לא אהב בולשיט. תמיד חתר בעקביות לתוצאות.
לפני מספר שנים, לאחר שהמחלה כבר התגלתה, יצאנו ירון, גיל ואני ליומיים באיזו וילה בערד למה שנקרא אוף סייט, כדי לדון בשקט בתכנית העסקית של החברה. בבוקר, הצטרפתי לתומי להליכת הבוקר של ירון. תשמעו... יש לו רגליים ארוכות והוא מרביץ קצב הליכה... כן חולה... לא חולה... אני שלא כדרכי הייתי שקט לגמרי במהלך ההליכה הזו, כי לא יכולתי לדבר בזמן שאני מחפש אויר לנשימה כשאני חצי הולך חצי רץ לצידו. מזל שהוא לא אמר לי גם let's push strongly forward ....
חסר לי מאוד הצחוק והקול חודר השריון של ירון כשהוא נכנס למשרד ואומר לכולם בוקר טוב בחיוך גדול.
ירון, למדתי ממך המון ואתה חסר לנו מאוד.
